מומיק – דיוקנו של ילד שסוע

 מומיק – דיוקנו של ילד שסוע

 

מומיק הוא הגיבור המרכזי של נובלה בשם זה שכתב דוד גרוסמן כפרק הראשון בספרו עיין ערך אהבה (1986), נובלה שהוצאה-לאור,  שנים מאוחר יותר,  כיצירה בפני עצמה בשם מומיק (2005).   השם מומיק הוא צירוף אפשרי כפי שרומז לכך גרוסמן עצמו (שם,2002) של שמותיהם של שני גיבורים ספרותיים מעולמות רחוקים ביותר זה מזה:  האחד, מוטל בן פייסי החזן מספר בעל שם זה של שלום עליכם (1916), והאחר, אליק, גיבור הספר במו ידיו – פרקי אליק מאת משה שמיר (1950).  גיבורים ספרותיים אלה מגלמים קטבים שונים בדיוקן היהודי-ישראלי במחצית הראשונה של המאה העשרים. מוטל בן פייסי החזן, מייצג את העולם היהודי-הגלותי במזרח-אירופה בתחילת המאה העשרים,  בעוד שאליק, אחיו של משה שמיר שנהרג במלחמת העצמאות,  ש'נולד מהים' מגלם את דיוקנו המובהק של  הצבר החל מקום המדינה ואיילך. 

העצב אין לו סוף לאושר יש ויש

על אנשי פינות – אסתי ג. חיים

השיר  ה"עצב אין לו סוף, לאושר יש ויש", מופיע בפסקול הסרט אורפאו נגרו אליו לוקחת אסתר נייני את המספרת ואחיה לצפות, בהצגה יומית בקולנוע זיו בשכונת נווה-שאנן בחיפה. שורה שירית זו, שנצרבה בתודעת הבת-המספרת, מסכמת  את עלילת ספרה החדש של אסתי ג. חיים אנשי פינות. ל'עצב'  המתואר בספר אכן 'אין סוף' והוא  מלווה את הדמויות ברומן מאז טראומת השואה, והמשך בחייהם,  הצרובים באותה טראומה, במדינת ישראל הצעירה. ה'אושר' מפציע לזמן קצר עם הגעתה מהונגריה של אסתר נייני, האחות הצעירה של הסבתא,  לבית המשפחה החיפאית,   ומסתיים עם הסתלקותה ההכרחית. 'אושר' זה מתממש בגוף הילדה הקטנה, המספרת את הסיפור בגוף-ראשון,  כאשר היא מתכרבלת במיטה הארעית שהונחה לדודתה בחדר השינה שלה ושל אחיה כשגבה חש את בטנה הרכה של הדודה בעודה תמהה בינה לבין עצמה:  'אושר?' פנכת האושר מתמלאת, לזמן קצר, כאשר לוקחת הדודה את כל המשפחה לחוף הים השקט בחיפה.

עולם חדש וטוב אני אתן לך

עולם חדש וטוב אני אתן לך:

על הספר "נוילנד" מאת אשכול נבו

 

תקציר: "נוילנד" (2011), ספרו של אשכול נבו, הוא ספר שהולך בגדולות, כפי שמעידה כותרתו המתכתבת עם "אלטנוילנד" (1902), ספרו המכונן של בנימין זאב הרצל. ספר זה הוא המשך לרומן הראשון של נבו "ארבעה בתים וגעגוע" (2004). בין שני ספריו אלו של נבו מתממשות נקודות דמיון רבות. גיבור הספר מני פלג הוא הישראלי האולטימטיבי, ותשתית העומק המפרקת את ארשת הישראלי המצליח שלו היא טראומת מלחמת יום כיפור. המסע בין "כאן" ל"שם" הוא העיקרון המרכזי של רומן מסע זה. הספר משרטט דיוקן של ארבעה דורות ישראליים, בתוך שהוא מתאר ובוחן את יחסם למקום הארצישראלי ולחיים במרחביו. שירו של פרוסט "הדרך שלא נבחרה" משמש עיקרון תמטי המארגן ומנמק את פרטי העלילה. מול הוויתור של מני פלג, כמייצג דור המדינה, על ארץ-ישראל כטריטוריה הבלעדית של העם היהודי, מוצגת השפה העברית כמסמן ציוני-ישראלי חלופי הצרוב בשפתן-הווייתן של כל הדמויות ברומן. ביצירה מתוארת תנועת מטוטלת המאפיינת את הרומן הפוליפוני בין הוויתור על הציונות כמקום לבחירה ההכרחית בה כשפה. השפה העברית מאפשרת לרומן לחזור ולהשמיע את חזונם המנחם של ההורים לדור הבנים: "עולם חדש וטוב אני אתן לך".

כפרה הגוף, אבל מה עם הנשמה?

כפרה הגוף, אבל מה עם הנשמה?

על עזים- דניאלה כרמי

אסתי אדיבי-שושן

ספרה החדש של דניאלה שמי עזים עוסק בתבוסה קיומית ועקרונית של הגבריות הצברית-ישראלית-לוחמת. ארבעת הגברים שמוצגים בספר  נענים - לכאורה -  למאפיינים המובהקים של גבריות ישראלית לוחמת ופועלת כפי שהוצגה בטקסטים מרכזים בתרבות הישראלית. אלא שבעבר גויסה  פעלתנות גברית זו  למטרה   לאומית מוסכמת  של מלחמה כנגד אויב חיצוני משותף, ואילו בספר זה  הוסטה המטרה  לכיוון חומרני אישי. מטרתה המוצהרת של  שהותה ופעולתה  של חבורת הגברים הישראלית במדבר הדרומי, היא  העמסת  עדרי עזים  על משאיות וסילוקם במסגרת "חוק לצמצום עדרים של הבדווים".  אלא שהמטרה האמיתית, כפי שהיא חוזרת ומוצהרת  על ידי ארבעת הגברים, היא רווח כספי מהיר.  שינוי מטרת הפעולה תוך שמירה על המאפיינים החיצוניים של הצבר הלוחם יוצרת פער אירוני ובונה את הטון הביקורתי חתרני של הספר כנגד מהותו של הצבר של שנות האלפיים.

"על מה אנחנו מדברים?"

על גיליון  15 של כתב העת מסמרים

"אהבה ממבט ראשון, אהבה עד שיגעון, אהבה לאין-שיעור, אהבה לוהטת... הניסיון לדבר עליה שונה מלחיותה, אך לא פחות מייסר ומשכר להפליא. מגוחך? מוטב משוגע. אין ספק שהסכנה האורבת בשיח אהבה, בשיח מאוהב, נובעת בעיקר מאי-הוודאות של מושאו. למעשה, על מה אנחנו מדברים?"  בשאלה זו פותחת ז'וליה קריסטיבה, פסיכואנליטית וסופרת  את מאמרה "בשבח האהבה" בספרה סיפורי אהבה.  כותרת  זו נבחרה  גם כנושא המשותף של  הגיליון החדש של כתב העת המשובח מסמרים.

סליחה שניצחנו

על "ניצחון?" – גיליון מספר 6 של כתב-העת מסמרים

שני ילדים-בנים  מכים זה את זה, בכל לבם וגופם,  עד זוב דם, על רקע אדום המוכתם בדמם, ציור הלקוח מתוך הקומיקס "המלוכלכים" מאת אסף ותומר חנוכה, מופיע על הכריכה הקדמית של גיליון מספר 6 של כתב העת מסמרים  כמבטא את נושאו – "ניצחון?". ציור זה וסימן השאלה המתלווה למושג  מערערים ומבטלים  את  ההישגיות והכדאיות הגלומים במושג "ניצחון" המודפס מתחת לציור. כל הסיפורים בגיליון זה עוסקים במתח  הקיומי התמידי   בין "הניצחון" כחוויה אישית  נשאפת לבין תבוסת שגרת  היומיום של החיים כאן ועכשיו בישראל בשנות האלפיים.  

אקדח, גופה ומשולש אוהבים

 

על הספר שכן טוב מאת רונית ידעיה

 

 אקדח שהוצא משידת חדר השינה, גופה על פסי מסילת הרכבת ומשולשי אהבים אסורים כל אלה מרכיבים טיפוסיים לעלילת-מתח אותם משליכה רונית ידעיה כפיתוי לקריאת ספרה החדש שכן טוב. אלא שעלילת המתח מוסטת לשולי הרומן ומפנה את מרכזו ועיקרו להתבוננות בחיי הזעיר-בורגנות הישראלית בשנות האלפיים. הספר מתאר בדרך של אנאלוגיה ושיקוף  מקומות שונים הקיימים בחברה הישראלית בעודו  בודק את חוקי המקום, הזיקות האנושיות המתקיימות בו וגבולותיו תוך התמקדות בנקודות הכניסה והיציאה.